קִראו את הסיפור מתחילתו ועד סופו. מַלאו את המילים החסרות.

לפני שנים חי בצרפת איכר : הוא לא התאמץ לעבֵּד את ,
לא גָזַם בַזמן את עצי־הפרי, ו טיפל כָראוּי בבעלי־החיים שבמִשׁקו.
הוא בדוֹחק ובדלוּת.
יום אחד שמע הזה, שידיד נעוּריו, איכר בכפר השכן, חי בעושר.
חשב בלִבו: ידידי יודע כשָׁפים. מכַשף את אדמתו ואת בעלי־החיים ,
ולכן הם נותנים לו פרי.
הלך אליו ו: "ידיד נעורים אתה לי; לַמדֵני את , וגם אני אֶתעשׁר".
לאחר שעה אמר האיכר העשיר: "ידידי אתה, על־כן אותך
את כְּשָׁפַי, אך עליך לי, שלא תגלה אותם לאיש". העשיר
את חברו לחדר אפֵל, הושיבוֹ על גבוה, מִלמל דברים בלתי־מוּבנים
ועשה תנועות . לאחר מכן הוא הביט אל תוך עיניו האיכר
העני ואמר: "ידידי, כְּשָׁפים  לא יעזרו לך – אתה נולדת בחצי שנה מאוחר מן הזמן,
שבו צריך היית להיוָולד".
נבהל האיכר ושאל: "אם־כן, מה עלַיי ?"
"עליך לקום יום־יום שעתיים מוקדם מהרגיל ולעבוד בחריצוּת, כדי שתוכל
להשיג את ששת החודשים שאיחרת להיוָולד".
העצלן לביתו ועשה בדיוק כפי שֶׁיָעץ לו חברו: הוא קם יום־יום
ועבד קשה בשדה, בלוּל וברֶפת. שנה הוא חזר אל חברו בשמחה
ו לו, שתוצֶרת הלוּל והרֶפת גָדלה מאוד, וכי מֵניב יבוּל מבורך.
הוא הודה מאוד לידידו. רק אז גילה לו חברו את פֶּשֶׁר דבריו ואת מטרת העֵצה שנתן לו.

קִראו שוב את הסיפור ובִדקו אם ההשלמות מתאימות.