יוּ ואחיו גֵ'ף יצאו ביום חורפי לטפס על הר גבוה. הם אהבו לטפס. השלג כיסה את ההר, והיה קשה להתקדם. יוּ וגֵ'ף עמדו וחשבו: להמשיך עד לפסגה או לשוּב? הם החליטו להמשיך. בינתיים התחוֹלְלה סוּפת שלג, והם איבדו את דַרכם. הם ירדו, אבל לא מהצד שממנוּ באו, אלא מצד אחר. הם המשיכו ללכת. שלג ירד. קר היה: 30-20 מעלוֹת מתחת לאפס. כעֵת הדרך היחידה, שיכלו ללכת בה, הייתה על קרח שכיסה נהר. מדֵי פעם נשברה שִכבת הקרח. יוּ נפל שלוש פעמים לתוך הנהר; נעליו ובגדיו נרטבו, והוא סבל מן הקור העַז. מזון לא היה להם. הם השׁתוֹקקוּ לכוס קפה מהְבִּיל. מדֵי פעם התחבקו לחמם זה את זה. סופת השלג המשיכה להשתולל, והם – רעבים ורועדים, מוחָם מטושטש, גופם מוּתש – כָּלָה כוחם, נכנסו למערה וחיכו למותם. קבוצה של אנשים צעירים יצאה לחלֵץ את יוּ ואת גֵ'ף. הרוח הִפילה סלעים. ערֵמות אדירוֹת של שלג נפלו מן ההר. אַחד המחַלצים, אַלְבֶּרְט, נהרג. לאחר ארבעה ימים נמצאו האחים. שתי רגליו של יוּ היו במצב של נֶמֶק. הרופאים כָרתו אותן כמעט עד הבֶרך. מאז הוא הולך בעֶזרת רגליים תותָבוֹת. לעוּמתו גֵ'ף איבד רגל אחת ואת האצבעות של הרגל השנייה.
ליָמים, למד יוּ והפך למדען. מאותו היום הוא מתמסֵר לחֵקר התנועה של האדם ושל בעלי־החיים. הוא מנסה לבנות רגליים תותָבוֹת משוּכללות; יעילוֹת יותר ויותר. "יש מיליון אנשים כרותֵי־רגל בארצות הברית, ברצוני לעזור להם", אומר יוּ. יוּ חזר לטפס על סלעים ועל הרים, ברגליים תותָבוֹת. ושני צעירים מצטרפים אליו למעֲללָיו, אֶחָיו.
שאלות
1.
שני האחים החליטו החלטה מוטעֵית; חמוּרה. מה הייתה ההחלטה?
2.
בסיפור האמִתי הזה יש דברים מַעֲציבים. כִתבו שלושה מהם.
3.
בסיפור הזה קרו דברים מדהימים. כִתבו לפחות אחד מהם.
