הָאֶוֶרֶסְט הוא ההר הגבוה ביותר בעולם. גובהו של ההר הוא כ־8,850 מטר. לשם השוואה, גובהו של הר החרמון הוא כ־2,800 מטר. האֶוורסט דוֹמה לפּירמידה ענקית. קשׁה מאוֹד לטַפֵּס על ההר וּלהגיע עד פִּסגתוֹ. הסיבּות לכָך הן: הצְלָעוֹת שׁל האֶוורסט תלוּלוֹת; שׁלג רב מכַסֶה את הדרך, וקשׁה למצוֹא שְׁביל נוֹח; קר מאוֹד על ההר; לפעמים נוֹפלים קרחוֹנים וקוֹברים את מי שֶׁנמצא בּקִרבָתם; סוּפוֹת שׁלג פּתאוֹמיוֹת פּוֹגעוֹת קשׁה בּאנשׁים; האוויר בּגוֹבה ההר דָליל, ואין בּוֹ די חמצן לנשׁימה. עַד היוֹם נהרגוּ עשׂרוֹת מְטַפּסי הרים, שֶׁניסוּ להגיע לפסגת האֶוורסט.
הראשונים שהִצליחו להעפִּיל לפסגת האֶוורסט היו אֵדְמוֹנְד הִילָארִי, כַּוְורן מניוּ זילָנד, וטֶנְזִינְג נוֹרְגֵּיי משבט השֶׁרְפָּה הנֶפָּאלי. לפניכם סיפורָם של הִילָארִי ונוֹרְגֵּיי:
לפני אור ראשון בבוקר ה־28 במאי 1953 הקיצו השניים. הם התחילו בתהליך החשוב של ההכנה לטיפוס. חלק גדול של ההכנות – קשה להאמין – היה להכין את התה של הבוקר. סכנת ההתייבשות בגובה רב היא חמורה ביותר, ועל כן היה חיוני להפשיר גושי קרח על גבי תנור קטן כדי להכין את המשקה המחמם והמַרוֶוה הזה. לאחר שהפשירו מקור הלילה, החלו את ההכנות האחרונות – לבישה של חליפות הפּוּך ועֶרכות החמצן. בשעה שש וחצי בבוקר הם יצאו לדרך... תנאי השלג לא היו טובים במיוחד, ובכמה מקומות רוחבו של הרכס הדרום־מזרחי לא היה יותר מכמה סנטימטרים. הם התקדמו צעד אחר צעד והגיעו לפסגה הדרומית עד השעה תשע.
לפניהם עדיין עָמדה החזית המזרחית התלולה (חזית קֶנְגְשׁוּנְג). השניים בדקו את מְלָאי החמצן, והִילָארִי הוביל במסלול מסוכן וקשה בדרך למעלה. אחרי שעה של טיפוס הם הגיעו למדרגה תלולה של סלע בגובה של 12 מטרים. אף על פי שתצלומים אוויריים הכינו אותם למכשול הקשה הזה, הם עדיין לא ידעו כיצד יתגברו עליו. למזלם, הִילָארִי מצא סֶדק ובתוכו החל לזחול ולהתקדם כלפי מעלה. עד היום קרוי המכשול הזה 'מדרגת הִילָארִי'.
בזיכרונותיו כתב נוֹרְגֵּיי: ''על ראש הצוק שוב נַחְנו. אחרי הטיפוס בסדק נוֹתרנו שנינו בלי נשימה, אבל אחרי כמה שאיפות מהחמצן אני שוב הרגשתי מצוין. הסתכלתי כלפי מעלה. הסוף היה קרוב מאוד, והלב שלי פָעם מהתרגשות ומאושר. ואז שוב יצאנו לדרכנו. שוב טיפסנו. עדיין היו מכשולים מימין ותהום משמאל, אבל הרכס היה פחות תלול... הגענו לסלעים החשופים הגבוהים ביותר, כשלושים מטר מתחת לפסגה. היה שם מישור המספיק לשני אוהלים. תהיתי אם פעם בני אדם יקימו שם אוהלים –קרוב כל כך לפסגה. הרמתי שתי אבנים קטנות, שמתי בכיס כדי להחזיר אותם לעולם שלמטה.'' נוֹרְגֵּיי התקדם מאחורי הִילָארִי, והם המשיכו ממכשול למכשול עד שהגיעו לפסגת ההר. בשעה 11 וחצי השניים עמדו על 'גג העולם'!
הִילָארִי וונוֹרְגֵּיי כבשו את פסגת הר האֶוורסט!
שאלות
1. מהו הנושא של הקטע הזה?
2. בפסקה הראשונה מסופר על גובהו של הר החרמון. מדוע בחרה כותבת הקטע לספר על הר החרמון?
3. בקטע כתוב: "לפני אור ראשון בבוקר ה־28 במאי 1953 הקיצו השניים." מי הם השניים?
4. בקטע כתוב: "אף על פי שתצלומים אוויריים הכינו אותם למכשול הקשה הזה, הם עדיין לא ידעו כיצד יתגברו עליו." מהו המכשול?
5. כיצד ידעו הִילָארִי ונוֹרְגֵּיי להתגבר על המכשול?
