סיפּוּר עַם של יהוּדֵי אִירָאן – עיבּדה עֲנָת שפּיצן

הָיֹה הָייתה פַּעם מִשפָּחה ענייה מאוד.
כּמה ימים לִפנֵי הפֶּסַח אמרה האישה לִבעלהּ:
"מה יִהיֶה? לֵיל הַסֵדֶר קָרוב ולא נוּכַל לחגוג אותו.
אנחנוּ מִשפָּחה גדולה, יש לנוּ עשׂרה ילדים.
ואֵין לנוּ כֶּסף לִקנות מצות, דגים ויַיִן, שֶיַספּיקוּ לכוּלם לַחג.
אני חושֶשת שהַחג יִהיֶה עצוּב מאוד."
"אַל תִדאגי", אָמַר האיש. "ודאי יִהיֶה סוֹף טוב לַסיפּוּר הזה"

האיש הִתיישֵב וכָתב מִכתב.
למי כָּתב? לה'.
וזו לשון המִכתב:

האיש הִכניס את המִכתב לְמעטָפה.
בּצד אחד של המעטָפה רשם את הכּתובת שלו
וּבצד השני כָּתב:

המִכתב הגיעַ לַדואר.
הַפּקיד בַּדואר הִבּיט בַּכּתובת שֶעל המעטָפה, הכּתובת לא הָייתה מדוּיֶקת, והוּא לא ידע לאן בּדיוּק יוּכל לִשלוחַ את המִכתב.
לכֵן הֶעביר את המִכתב לִמְנַהֵל הדואר.
המְנַהֵל קרא את הכּתובת על המעטָפה ואמר:
"בֶּאמת קָשֶה לדַעת לאן בּדיוּק לִשלוחַ את המִכתב.
אנסה לִראות מה כָּתוּב בּו."
פָּתח את המעטָפה, קרא את המִכתב.
אסף את כּל העובדים בִּסניף הדואר ואמר לָהם:
"רבּותיי, את הדברים האֵלֶה כּתב איש עני מאוד.
אוּלי נוּכַל לעזור לו. אם כּל אחד מֵהעובדים יִתרום קצת כֶּסף, נִשלח את הכֶּסף לֶעני, וּבעזרת הכֶּסף יוּכל לחגוג גם הוּא את לֵיל הסֵדֶר." "נעזור לו בְרצון!" נעֲנוּ כּל העובדים.

בַּדואר היוּ תִשעה עובדים וּבִכלָלם המְנַהֵל.
כּל עובֵד תרם 100 שקָלִים. כּך אספוּ 900 שקָלִים.
הִכניסוּ את הכֶּסף לַמעטָפה, ושלחוּ אותו לֶעני.

בּאותו לֵיל סֵדֶר הָייתה שִׂמחה גדולה בּבֵיתו של הֶעני, אכלוּ שָׁם ושרוּ והודוּ לה' על הנֵס שֶעשׂה לָהם.

עברה שנה, שוּב הִתקרֵב לֵיל הסֵדֶר.
ושוּב הִתעוררוּ דְאגות בּלִבּהּ של האישה.
"מה יִהיֶה השנה?" שָאֲלה האישה את בַּעלָהּ.
"אֵיך נחגוג עכשיו את לֵיל הסֵדֶר. אַתה חושֵב שֶיִקְרֶה לנוּ עוד נס?"

גם הפַּעם הִתיישֵב הֶעני לִכתוב מִכתב לה'.
הפַּעם כָּתב: