| ליַאשֶׁק כּבָר מָלאוּ שׁלוֹש-עֶשׂרֵה שָׁנה. הוא אינֶנוּ יכוֹל לִקרוֹא אפילו "שׁמַע" (תפילת "שׁמַע ישׂרָאל"), וראשׁ השָׁנה ממַשׁמֵשׁ וּבָא.
והרַבּי עמַל, כּדי שׁיֵדע לפחוֹת את "שׁמַע" בּראשׁ השָׁנה, והוֹרָיו יוּכלוּ לָקחת אוֹתוֹ הָעירָה.
בּית־הכּנֶסת מלֵא אנָשׁים, גדוֹלים וּקטַנים, לבוּשׁים לבן ועליהם טליתוֹת, וקוֹל תפילָתם גוֹבר והוֹלך.
קוֹל בּכי חנוּק מִתפָּרץ מֵעֶזרת הנָשׁים, ויַאשֶׁק, לָבוּשׁ בּגָדיו החדָשׁים, עוֹמד ושׂערוֹתָיו נוֹפלוֹת מִתַחת לכוֹבעוֹ על פָּניו. פּתאוֹם הוא עוֹזֵב את מקוֹמוֹ וּפוֹרץ לוֹ דֶרך וניגשׁ ועוֹמד לצַד החזָן. ה"סידוּר" אשֶׁר נָתן לוֹ אביו, נוֹפל מיָדוֹ, והוא עוֹמד... וּמַבּיט.
נעָרים שׁוֹבָבים רוֹאים את יַאשֶׁק, רוֹמזים אישׁ לרֵעהוּ, מַראים עלָיו בּאֶצבְּעוֹתיהֶם, צוֹחקים בַּלָאט, ואֶחד מהֶם ניגַשׁ אלָיו וסוֹטר בּאֶצבַּע... על חוֹטמוֹ.
הוא אינֶנוּ שׁוֹמע, איננוּ מַרגישׁ. הוא עוֹמד וּמַבּיט פּעם בחזָן, פּעם ביהוּדים הבּוֹכים. הנֵה לפָניו פּרוֹכֶת הקוֹדֶש (הווילוֹן שׁל ארוֹן הקוֹדש) הלבָנה, ועלֶיה כּתוּב באוֹתיוֹת זָהב "קוֹדֶשׁ לה'". הָאלוֹהים הוא בּוַודַאי שָׁם, מֵאחוֹרֵי הפָּרוֹכֶת – הוא חוֹשׁב בּלִבּוֹ.
אִמוֹ מבֶּטת בּו... היא רוֹאָה אוֹתוֹ עוֹמד ולוֹטש עינָיו על כָּל אשֶׁר מסָביב, והסידוּר נוֹפל מיָדוֹ. והיא מִתאַנחַת ואוֹמֶרת בּלִבּה: "פַלָאח, גוֹי גמוּר!" ואביו רוֹאֶה אוֹתוֹ מִתַחת לטָלית וּמִתאַנח מָרה: "ריבּוֹנוֹ – שׁל – עוֹלם! יָבוֹא נא גם זיכרוֹנוֹ לפָניךָ!"
ויַאשֶׁק עוֹמד ולוֹטש את עינָיו. הכּול בּוֹכים, הכּול מתפַּללים, הכּול קוֹראים אל האלוֹהים בּחוֹזקה, וגם הוא חפֵץ לַעשׂוֹת כּמוֹהֶם. גם הוא חפֵץ להִתפּלֵל. גם הוא חפץ לא לבכּוֹת, לא לצעוֹק, אך להוֹדוֹת וּלהַלֵל לה' הוא חפץ! על הכּול הוא רוֹצֶה להוֹדוֹת!
הוא חוֹטף את סידוּרוֹ, פּוֹתח אוֹתוֹ... אצֶל "קריאת שׁמע" וּמַתחיל:
"א-ל מ-ל-ך נ-א-מן"...
אבָל התפילה הזֹאת... הוא אינוֹ מבינהּ. זהו אך לַחשׁ, לחש יבֵשׁ... הוא חפֵץ להוֹדוֹת וּלהלֵל בּאמוּנָה, מֵעומֶק לִבּוֹ... הוא ירֵא את היהוּדים המִתפַּללים, הקָהל הגדוֹל המתפַּלל בּאוֹפֶן אחֵר. אך תַאוָותוֹ מתגַבֶּרת עליו – ה' הוא גבוֹה על כּוּלם! הוא מוּכרָח!
הוא נוֹתן את אֶצבְּעוֹתיו אֶל פּיו...
וּשׁריקה חדָה עוֹבֶרת על פּנֵי בּית־הכּנֶסת הבּוֹכֶה.
כָּל קהַל המתפַּללים נֶחרַד!
– מי הוא זה? מה זאת? מי שׁוֹרק בַּמקוֹם הקדוֹש?
אבא חפֵץ לֶאחוֹז בּעוֹרפּוֹ ול"דורסוֹ", כּוּלם – להַכּוֹתוֹ.
פּתאוֹם פּוֹנה הרַב הקדוֹש אל הקהָל ושׁוֹאל:
"איֵה הצַדיק אשֶׁר קָרע את גזַר־הַדין, אשׁר נָקב וחָדר עד השׁמַיִם, ויתֵן דֶרך לִתפילוֹתינוּ לַעבוֹר שָׁמה?"
אבָל הצַדיק לא היה עוֹד בּבית־הכּנֶסת...
הוא בָּרח מִשׁם, חָלץ את נעָליו, שָׂם אוֹתן על שִׁכמוֹ, והוא צוֹעד הלוֹך וצעוֹד אל כּפַר מוֹשׁבוֹ... |
